אוסטין באטלר: הרגעים שביליתי בחברתה של ליסה מארי פרסלי היו ״המתנה הכי גדולה בחיי״
אוסטין באטלר מרגיש שזוהי "זכות גדולה" להיות מסוגל "להמשיך" את המורשת של ליסה מארי פרסלי
אוסטין באטלר מרגיש שזוהי "זכות גדולה" להיות מסוגל "להמשיך" את המורשת של ליסה מארי פרסלי
אוסטין באטלר אומר שהרגעים שבהם בילה עם ליסה מארי פרסלי היו "המתנה הכי גדולה בחייו".
השחקן בן ה-31 זכה במספר פרסים על גילום אביה המנוח של ליסה מארי ,אלביס, בסרט הביוגרפי המהולל 'אלביס', ובעקבות פטירתה של ילדתו היחידה של מלך הרוקנרול, אוסטין הרהר על "הזכות הגדולה״ שנפלה בחלקו להתחבר למשפחת פרסלי.
בנאום בטקס פרסי גילדת שחקני המסך (SAG) במלון Fairmont Century Plaza בלוס אנג'לס ביום ראשון בלילה (26.02.23), אמר אוסטין ל-ET: "זה רק חלק מהפריבילגיה העמוקה הזו שאני מרגיש להתחבר אליהם בדרך כלשהי.
"ליסה הייתה אישה כל כך יוצאת דופן. הזמנים שביליתי איתה היו כמה מהמתנות הגדולות בחיי. ועכשיו כשיש לי את היכולת להמשיך את מורשתה בדרך זו, זוהי זכות גדולה".
השחקן-ילד לשעבר היה מועמד להופעה יוצאת דופן של שחקן בתפקיד ראשי, אך הפסיד בהזדמנות זו לכוכב "הלווייתן" ברנדן פרייזר.
אוסטין כבר זכה בגלובוס הזהב וב-BAFTA לשחקן הטוב ביותר והצלחה בטקס האוסקר הקרוב נראית קרובה מתמיד.
הוא אמר על הזכיות שלו: "אני חושב על הילד הקטן הזה שהסתובב בחולצות טריקו בצבעים שונים בתוכניות טלוויזיה, ואני רק חושב, מה הוא היה חושב על כל זה?
"זה מיוחד."
כשנשאל איזה עצה הוא ייתן לעצמו הצעיר שלו, הוא ענה: "תמשיך עם זה, אתה יודע.
"תתמקד בעבודה. ולא בכל הרעש מסביב".
אוסטין הודה לאחרונה שזכיותיו בפרס הרגישו "מרירות מתוקות" לאחר מותה של בתו של המלך ב-12 בינואר.
הכוכב ההוליוודי - שקשר ידידות קרובה עם ליסה מארי בזמן יצירת הסרט - אמר מאחורי הקלעים באולם הפסטיבלים של לונדון לאחר שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר באפט"א: "זו הייתה תקופה ממש טראגית בלתי נתפסת, אתה יודע, ואבל הוא תהליך ארוך.
"ולכן הלב שלי והאהבה שלי היו עם [משפחת פרסלי] תמיד. אני מרגיש כבוד שהתקבלתי למשפחה. זו תקופה מרירה ומתוקה".
אוסטין אמנם לא מתגעגע ל"חרדה" בניסיון לעשות צדק עם אלביס, אבל הוא מרגיש אסיר תודה על שניתנה לו ההזדמנות לגלם את הזמר האיקוני.
הוא אמר: "איזה מזל שהיתה לי את החוויה הזו.
"התחושה של לעמוד על במה בינלאומית ולהסתכל החוצה ולהסתכל למטה על הסרבל שלבשתי ולהבין שיש רגעים מסוימים שבהם ראיתי את הדבר הכי קרוב למה שאלביס היה רואה במהלך הספיישל שלו ב-68' או מה שזה לא היה ואני מתגעגע לזה מאוד. אני מתגעגע לחוויה הזו.
"אני לא מתגעגע לחרדה. אבל הרגשתי כל יום את התרוממות הרוח שאתה מרגיש עם זה. ואני מתגעגע לאנשים שיצא לי לעשות איתם את הסרט הזה, הם הפכו לגמרי כמו משפחה בשבילי. אני באמת מתגעגע אליהם מאוד".
